נתרגל יוגה עם איה פלוטו

תרגול יוגה דרך סיפור הוא הזדמנות נפלאה לשעת איכות משותפת עם הילדים:

להנות גם מתנועה וגם מהקשבה לסיפור.

אנחנו מתחילים: טיפ: זו פעילות שמתאימה לילדים מגיל 4.

נכיר את הדמויות המשתתפות בסיפור:

 כלב, צפרדע דג, פרפר, סוס, סהר ופרה.

 א. בשלב הראשון הראו לילדים את הציורים של הדמויות  ובקשו מהם להמציא בעצמם את התנועה.

איך עושים עם הגוף צפרדע, דג, כלב ופרה ופרפר? אפשר גם להשתמש בבובות שיש בבית.

שמרו על חופש הביטוי, ותנו לילדים לבטא את עצמם

ואל תכפו עליהם את התנועות המסורתיות.

 ב. בשלב שני , הדגימו להם את התנועות, או הציגו את הקלף שבו ילד או ילדה מציגים את התנוחה.

ספרו להם שהיוגים הקדומים המציאו את התנוחות מתוך התבוננות בטבע.

הרצון לבצע את התרגיל באופן מסורתי צריך לבוא מהם, מבפנים. ככל שיתבגרו ישאפו לבצע את התרגילים באופן מסורתי, לא כדאי להקדים לכפות עליהם תהליך זה.

 ג. בשלב השלישי, כעת, לאחר שהילדים מכירים היטב את התרגילים אפשר לשלב בין הסיפור לתרגול.

אתם מקריאים את הסיפור,

ובכל פעם שבספר מופיע 'כלב' הילדים מבצעים את תנוחת הכלב,

וכן הלאה לגבי הצפרדע, הדג, הפרפר, את תרגיל הסוס אתם מוזמנים להמציא עם הילדים!

אפשר לשלב גם שירים שקשורים לחיות.

תהנו!!

רגע, אבל מה הקשר בין 'איה פלוטו' לעולם היוגה לילדים?

  במסגרת למודי לתואר השני בתוכנית למחקר תרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב, לומדים, שקיימות תפיסות שונות לגבי הילדות או תקופת הילדות. הראשון שעסק בכך היה החוקר הצרפתי פיליפ אריאס  .

אני אוהבת לתרגל יוגה עם ילדים על פי הסיפור 'איה פלוטו' ולכן עניין אותי מדוע הספר מציג את פלוטו הסקרן שקרע את החבל ויצא לחקור את העולם, נבוך עצוב ומתוסכל, ורק גדי בתפקיד ההורה המגונן יציל אותו.

  פרי נודלמן, חוקר ספרות ילדים מבריק , כתב מאמר מרתק בשם "האחר", שבו הוא מדבר על התפקיד של ספרות הילדים ( ראייה  פוסט מודרנית את ספרות ילדים)

  'איה פלוטו' הסיפור הקלסי שכולנו אוהבים וגדלנו עליו, מדגים כיצד ספרות הילדים, שנתפסת כתוצר תרבותי הנקבע על ידי האופן שבו מוגדרים הילד, צרכיו, יכולותיו ואחריותו של המבוגר כלפיו, משמרת ומקבעת תפיסה מגוננת על פיה תפקיד המבוגר לחנך את הילד וללמד אותו על העולם, אחרת הוא עלול להיתפס כ"טיפשון".

תפיסת הילדות של המספרת לאה גולדברג שבאמת אהבה וידעה ילדים, לדעתי, היא גישה מחנכת שרואה במבוגר את זה שבעל הידע ולפיכך הוא גם מחנך את הילד למה נכון ומה לא נכון עבורו, גישה כזו, של הספר 'איה פלוטו' משדרת לילד הצעיר והתמים שזה ממש לא כדאי להיות חופשי משוחרר וללא השגחת מבוגר. זה עלול לתסכל ולהכאיב לחקור את העולם באופן עצמאי. למה?

כי הצפרדע צוחקת עליו, הדג מתנשא עליו, הפרפר עף ומעופף, גדי נותן לו אוכל מיטה והגנה, ויותר מכל הפרה שקוראת לו "טיפשון". מי היה רוצה להמשיך ולצאת לטיולי טבע עם חוויות מקטינות שכאלה?

גישה זו, לדעתי כמורה ליוגה לילדים, נוגדת את רוח שעורי היוגה עם הילדים בהם מאפשר המורה ליוגה לילדים לחקור ולהכיר את גופם ואת עצמם באופן חופשי שמעצים ומגלה את הטבע המיוחד של כל אחד ואחת.

הידעתם שס. יזהר טען שאין צורך ללמד ספרות בבית הספר? הוא לא היה היחיד.

פרי נודלמן,  הוא חוקר ספרות אמריקאי מבריק, במאמרו " האחר: אוריינטליזם, קולוניאליזם וספרות ילדים" . יוצא מתוך השוואה בין הילדות לאוריינטליזם, ושואל מושגים מחוקר הספרות  אדוארד סעיד . סעיד טבע את מושג 'פוסט אוריינטליזם', שאומר שהתפיסה של המזרח כנחות ופרימיטיבי מוטמעת בתרבות המערב. באופן כזה שיתאים לצרכי המערב ויאפשר למערב להמשיך ולשלוט באוריינט. המערב מצייר את המזרח כנחות, פרימיטיבי, זקוק להנחיה ולליווי, ולתמיכה של המערב, משרת את רצונה של קבוצת הכוח (מערב) לשלוט ולהשליט את האידיאולוגיה שלה על השונה והאחר.

פרי נודלמן במאמר המבריק והמכונן "האחר" מראה איך שבאותו אופן אפשר לתאר את יחסי מבוגר ילד.

א.   היחסים בין מבוגרים לילד הם יחסי כוח כמו מיעוט לרוב

הילד בתפקיד המיעוט הנחות והנשלט על ידי המבוגר בעל הכוח השולט. למבוגר יש אינטרס להנציח את המצב הזה. 

ב. המבוגרים מבטאים את הילדות דרך דימויי ילדות, שנובעים מתוך הצרכים של המבוגרים לראות את עצמם כאחראיים, חכמים ובעלי ערך. מנקודת מבט אל השונה האחר, שבה הילד בתפקיד האחר, הוא חמוד, אינטואיטיבי יותר מהגיוני, יצירתי יותר ממעשי. המבוגר נמצא במרכז והוא מעוניין להמשיך ולשלוט בילד בנוחיות. המבוגר מעצב את דימויי הילד ממקום של צורך שליטה.

ג. הפחד של המבוגר מחוסר שליטה, הפחד מהשונה וראיית השונה כניגוד ואיום:

הילד מפחיד את המבוגר כי הוא נתפס בעיניו כשונה וכמנוגד לו. נוח למבוגר לראות בו נחות ממנו. המבוגר מתמקד במה הילד חלש ממנו. המבוגר נתפס בעיני עצמו כבשל הגיוני צייתן ומסודר ואילו הילד הוא מנוגד לו: לא רציונלי, לא צייתן, לא בשל ולא בוגר, חסר סדר משלו, וחסר שליטה. לפיכך על המבוגר להכתיב לו את צורות ההתנהגות הנוחה לו, צורת התנהגות של מבוגר, המבוגר שואף שהילדים יהיו פחות ילדים לטובתו. הפחד מהשונה מהפראי מחוסר שליטה של המבוגר מעצמו באה לידי ביטוי ביחס שלו לילדים.

ד. המבוגר משדר לילד שהוא חלש ותלוי ואין לו ברירה אלא לציית למבוגר, שמלמד אותו להיות ילד. אין לילד את הכוח לעשות את הדברים אחרת. ילד לא יכול ללמוד מעצמו. אלא מהספרים. זה משמר את הילד במקום חלש כי הידע אצל המבוגר. 

ה. ספרות ילדים היא מוצר אידיאולוגי שמטרתו לסייע לקבוצת הכוח (המבוגרים) לשמר אמונות ותופעות שנוחות לה, היא תבסס את הילדות כמו שכותביה המבוגרים רוצים לראות. ספרות ילדים שהיא כלי מאוד חשוב במשחק זה ושמטרתה תיווך של דימויי ילדות לילדים, תציג ילד כנוח, פסיבי, צייתן וכך יהיה קל יותר לחנך אותו והבית הוא המקום הבטוח עבורו. ספרות הילדים היא מוצר אידיאולוגי שמסייע למבוגרים לשלוט בילדים. ומנחיל להם אמונות ותפיסות. המבוגר מלמדים את הילד איך להיות מבוגר. הספרות יודעת איך הילדות צריכה להראות היא גם זו מעצבת זיכרונות ילדות כחיוביים. דרך הספרות הילדים לומדים מה מצפים מהם המבוגרים והופכים להיות מה שהמבוגרים מצפים מהם. נוצר פה מצב של נבואה שמגשימה את עצמה. למשל, ילד לא יכול התרכז. ניתן לילדים לקרוא ספרים קצרים וקלים, וכך אנו מוכיחים ומנציחים את העובדה שילדים לא יכולים להתמודד עם ספרים ארוכים ומסובכים. היחס לילדות הוא יחס של הכללה ולא אינדיבידואל.

יחסי מבוגר ילד הם כמו יחסי כוח בין שולט לנשלט.

"פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו...". כלב הוא חיה נשלטת מבויתת, שלה תכונות של נאמנות, פלוטו גר במקום בקבוץ. לפלוטו משמעות של ילד, "כלבלב" הסיומת מקטינה כבר בהצגת הגיבור הראשי. " יש לו הכול: מרק ועצם." כלבלב לא צריך יותר מזה אין לו צרכים אחרים על פי דעת המספרת. הספור בחריזה פשוטה והאיור הפשוט והתמימים מאוד ומנציחים את ההנחה של הכותבת שילדים צריכים לקרוא טקסטים פשוטים וקצרים. בתמונה הראשונה רואים שפלוטו קשור בחבל לעץ בתוך מתחם, והוא נושא עיניו לשמיים. יש מישהו ששולט בכלב, מישהו קשר אותו מישהו לנוחיותו. הכלבלב מביט לשמים, האומנם טוב לו ככה?

על פי טענת נודלמן, המבוגרים מבטאים את צרכי הילדות מתוך צרכים שלהם לראות עצמם כעליונים כאחראיים, נבונים, שקולים ובעלי ידע.

אבל- לפלוטו נמאס. באימפולסיביות, כמו ילד, ללא תכנון ידע או מחשבה, "קרע את החבל ונובח הב הב קופץ מהר ונושא את רגליו. הוא רץ בדרך, רץ בשדות". מעשה לא מתוכנן, לא נשלט ופראי וילדותי. הכלבלב המבוית מפעיל כוח וקורע את החבל, משמיע קול, נובח, קופץ ורץ. הוא לא הילד הצייתן. "את מי הוא יפגוש? מעניין מאוד." במקום זה נראה שהמספרת בניגוד לטענת נודלמן, מזדהה ומיטיבה לבטא את תחושת הכלבלב, הילד, שיש לו כוח לצאת לחופשי. האומנם?

על פי נודלמן, המבוגר שואף שהילדים יהיו פחות ילדים לטובתו . הפחד מהשונה מהפראי מחוסר שליטה של המבוגר באה לידי ביטוי ביחס שלו לילדים. פלוטו, המסמן את הילד שעשה מעשה אימפולסיבי, לא מרוסן, קופצני, האם כדאי להתנהג באופן כזה? כנראה שעל פי הטענה שהמבוגרים מבטאים את צרכי הילדות ורוצים לראות עצמם כעליונים נונים ושקולים, מעשה זה לא היה כדאי.

נמשיך ונבדוק את עמדת המספרת לפי מסדרת מפגשים של פלוטו עם המציאות שבחוץ בה הוא מתמודד איתה בחוסר הצלחה.

פלוטו פוגש בצפרדע. אבל אינו ידע לתקשר איתה. הצפרדע מדברת בשפתה וקופצת לבריכה ונעלמת לו. פלוטו שרוי במבוכה. מבוכה נתפסת כחולשה וחוסר שליטה כמו ילד, לעומת בטחון ושליטה של בעל הידע המבוגר, כטענתו של נודלמן. במפגש הבא, פלוטו לא מבין מדוע מביטות בו עיניים של כלב מהמים. אינו מבין השתקפות מהי? אין ספק שהכלבלב תמים וחסר ידע. ואז הוא בוחר בפעולה לא מחושבת מלמדת על חוסר ידע הבנה וכלים להתמודד עם העולם. הוא קופץ למים ונרטב! בתמונה אפשר לראות מבט עצוב והמום וכואב. הדג מלמד ומחנך אותו בטון בוגר "ידידי היקר" ש"כלבים במים זה לא טוב". אכן, לא כואב ולא נעים לפעול ממקום אימפולסיבי ולא מחושב, כן באה לידי ביטוי טענתו של נודלמן אצל גולדברג, שיותר נעים ונוח לילד להיות מלומד ואחראי.

"המבוגר משדר לילד שהוא חלש ותלוי ואין לו ברירה אלא לציית למבוגר": לא כדאי לקפוץ למים בלי ללמוד קודם לשחות, זהו מסר מגונן של מבוגר שרוצה לחנך את הילד החלש, את המוכר לו, ולא מאפשר למידה שמבוססת על התנסות. הפרפר בורח לו והא נשאר נדהם ועצוב מדוע לא יוכל לעוף? פלוטו מבין שהוא מוגבל, שילד זה דבר מוגבל, חלש חסר כוח. המספרת מבטאת את תחושת החלש.

"ספרות ילדים היא מוצר אידיאולוגי שמטרתו לסייע לקבוצת הכוח לשמר אמונות ותופעות שנוחות לה". ואז, מגיע חבר קבוץ שדוהר ורוכב על הסוס, המבוגר השולט, החזק, שמחזיק במושכות על החיה, אחראי ועליון .הציור מעביר את עליונות המבוגר. מציג ומשמר את התפיסה הבטוחה, שמבוגר הוא המושך במושכות ושולט, ופלוטו רץ לצידו. כאן רואים לטענה שמבוגר הוא בעל הכוח, למרות השאלה השובבה נראה מי יגיע יותר מהר. הציור מעביר את עליונות המבוגר. ברפת אפילו הפרה המבויתת שמשרתת את האדם מעליבה את פלוטו אומרת לו "טיפש קטן". סוף טוב, מגיע גדי, בעליו של פלוטו ששמח שהוא חזר הביתה. לעת ערב הם מתאחדים, חוזרים הביתה ביחד, עכשיו הכול בסדר כי גדי הבטוח והשולט מגן על פלוטו הכלבלב,  בבית, שזה המקום הבטוח (שימור אמונות נוחות) וילדים טובים עושים מה שמבוגרים מצפים מהם, הסוף טוב כשהם נהיים צייתנים ונוחים. "לאכול ולישון". 

לסיכום: אני מאמינה שעלינו כמבוגרים, כמורים, כהורים לאפשר לילדים בגיל הרך את מלוא החופש להכיר את טבעם האמיתי, לתת להם להנות מתנועה חופשית, חקירה חופשית של הטבע והסובב אותם, דרך תנועה, ריקוד, שירה (טבעיים פראיים ולא מסודרים) דרך ציור חופשי, דרך יצירה ובכל דרך אפשרית. זה יכול להיות בכל מקום בסלון בגינה בגן או בחופשה.

תנו לילדים לחקור ולהתנסות ולהמציא תנוחות חדשות מתוך גופם, ואל תגבילו אותם לתרגול התנוחות הקלאסיות. הרצון לחיקוי של התנוחות הקלאסיות יבוא מעצמו עם הזמן ואני מניחה שאחרי גיל 8 נראה את הרצון לתרגל את התנוחות כפי שהן ביוגה מתפתח מעצמו ללא הנחייה חיצונית.

ההזמנה להמציא תנוחות מתוך הגוף זו הזמנה ליצירתיות ותבונה שמגיעה מבפנים שמביאה איתה תחושת סיפוק ואושר אליה בעצם חותרת היוגה הקלאסית. "סאת צ'ית אננדה". שהמקבילה שלה בעולם המערבי היא אימון בחשיבה גבוהה (על פי הטקסונומיה של בלום) ו

חשוב שהמורה ליוגה או ההורה המתרגל יוגה עם ילדין בבית, יצור מרחב מזמין ומכיל לבנות יחד את תרגול היוגה, ולא לחשוש מ'לאבד שליטה'. כמובן שחשוב גם ללמד את הילדים להיות אסופים ומרוכזים ובשקט עם עצמם, כדי למצוא עוגן ומקום של שקט בתוכם שאליו יחזרו בעת הצורך לאחר שפרקו את עודף האנרגיה שלהם והתאזנו.

זו על פי אמונתי מהות היוגה לילדים בשונה ממבוגרים, זה סוד קיסמה של עבודה עם ילדים, ההתבוננות והטיפוח של הניצוץ הייחודי ובאושר שמגיע איתו.

כל מי שמתרגל יוגה במסירות ולאורך זמן, יודע שלתרגול היוגה יש פוטנציאל רב בכל הרבדים של האדם, ולא רק ברמה הגופנית. יכולת הקשב שלנו לעצמנו מתפתחת, אנחנו יותר קשובים לעצמנו ולומדים להכיר את עצמנו דרך התנסות וחקירה. זה בהחלט תופס גם עבור תרגול יוגה עם ילדים, שבו הסטודיו הופך למרחב בטוח עבור הילד להתנסות וחקירה בכל הרמות כשהמורה מעודד את הילד לבטא את עצמו ואת ייחודו, הניצוץ הייחודי שאיתו הגיע לעולם.

ב'יוגה סוטרה' של פטנג'לי, נאמר ש: "יוגה היא הגבלת תנודות התודעה, אז שרוי הרואה בצורתו שלו". כלומר, דרך השקטת המחשבות והרגשות משהו נוסף יכול להתגלות בפנינו. יש כאלה שיאמרו אינטואיציה, תבונה, מבט רחב ובהירות, העצמת היכולות האישיות ועוד.

כמורה ליוגה לילדים למעלה מ 15 שנים, וכמתרגלת יוגה ומדיטציה קרוב לעשרים שנה, תהיתי וחקרתי לאורך שנים, מה ייחודה של היוגה לילדים לעומת המבוגרים?

 בשנת 2016 ביקרתי בעיר מייסור שבדרום הודו, שם פגשתי במורה הודי, שהסביר לי בחיוך ובכמה משפטים שההבדל בין יוגה למבוגרים ליוגה לילדים דומה להבדל בין הודו לאירופה. בהודו יש חשיבות רבה ללב פתוח, לשמחה ולצבעוניות ופחות על טכניקה דיוק ושיטתיות.

המטרה של תרגול יוגה בעיני, היא לאפשר לילדים לחוות את עצמם ללא שיפוט וביקורתיות, וללא שיטה או דיוק. להביע את עצמם בחופשיות גם אם זה אומר שהם משתוללים פרועים ומרעישים. ילדים זקוקים להרבה תנועה וכך יחקרו את עצמם בטבעיות ויכירו את עצמם (העצמי שלהם) שלפעמים הוא גם פראי ושובב, חושני ושובב. חשוב גם לדעת לאסוף ולרתום את עצמם חזרה למקום של שקט. על המבוגר, המורה ההורה ליצור מרחב בטוח ואמון בתהליך זה, ולא לכפות על הילד רק סדר ומשמעת.