תנוחת ההר | יציבות בטחון ורוגע

זו התנוחה הראשונה שאני מלמדת את הילדים, כשאנחנו יוצאים לדרך היוגה.

ולא בכדי, מהותה הוא קרקוע, הרגעה וחיבור.

זו תנוחת מוצא חשובה, ממנה יוצאים אל כל תנוחה, ואליה חוזרים בסוף התנוחה או הרצף.

תנוחת ההר (טאדאסנה בסנסקריט) הפכה להיות תנוחה מרכזית של היוגה הרגישה לטראומה.

 ברגעים בהם נדמה שהקרקע נשמטת וגלי המחשבות והפחד סוערים מסביב,

פירות האימון שלנו בתנוחת ההר  הופכות ליעילות במיוחד.

מה לעשות?

1.    נעמוד כשכפות הרגליים פרושות על האדמה, צמודות אחת לשנייה הזרועות וכפות הידיים לצידי הגוף

למה זה חשוב?

כפות הרגליים הפרושות על האדמה מעבירות את תחושת היציבות דרך הרגליים. לגוף יכולת רפלקסיבית לחוש את כוח הכבידה ולהתארגן בתמיכתו. כשהמוח חווה יציבות הוא מתרגם זאת לתחושת בטחון. 

2.    ננשום דרך האף עמוק לאט ובחופשיות, כפות הרגלים נושמות במגע עם האדמה אפשר להניח יד על בית החזה ולהרגיש את הנשימה או על הבטן.

למה זה חשוב?

בעת פחד או חשיפה לטראומה, מערכת העצבים רגישה במיוחד, ובתגובה לגירויים חיצוניים (ריח, מראה, מגע, תנועה, צליל, טעם) או פנימיים (זיכרון, חלום, דמיון, תחושה גופנית פנימית וכו׳) מפעילה ביתר שאת ובאופן אוטומטי את מערכת ההישרדות של הגוף. הפעלה זו גורמת לתנועה כאוטית בין מצבים של עוררות גבוהה הבאה לידי ביטוי במתח שרירי, נשימה מהירה ושטחית, קצב לב מוגבר, חרדה, זעם ואימפולסיביות, למצבים של עייפות גדולה, כהות רגשית וניתוק. 

כהורה או כמורה ליוגה או כמבוגר נחתור, במצבים של עוררות יתר, כמו מתח, חוסר שקט ואיזון להביא לאיזון וויסות של מצבים אלה באמצעות הכלים של היוגה, נשימה והרפיה וכמובן שגם ריכוז ותנועה.

3.    להרגיש את תמיכתה של האדמה היציבה, להתרכז בכפות הרגלים, נרגיש את הכובד של הגוף, לשים לב מחשבות ולתחושות שעולות: האם אני יציבה? האם אני רוצה לזוז? האם אני רגועה? האם נזכרתי במשהו? איזה צבע הר אני? איפה ההר שלי נמצא? קר לי או חם לי? איזה רגש עולה בי? אולי אני לא מרגישה דבר?

נשים את כפות הידיים על הלב,  ונרגיש מבפנים שהכול בסדר שאני רגועה חזקה בטוחה. מגע הידיים על הלב והבטן רך ונוכח. הידיים כמו אומרות במגען- הכול בסדר. אפשר להירגע. יש לך מקום- בדיוק כפי שאת.ה. כשאני חש.ה את עצמי דרך כפות ידיי אני נוכח.ת, כאן, עכשיו.

 כפות הרגליים פרושות על האדמה, חשות את תמיכתה היציבה. הידיים מונחות באופן מכוון על אזור הבטן ואזור הלב- איברים של תבונה, והמגע כמו מעיר אותם ומאפשר לקולם העדין להישמע. כשהבטן והלב נוגעים, מתעורר עצב הואגוס , העצב המשמעותי ביותר להפעלת מערכת ההרגעה של הגוף. 

כשאנחנו רגועים ושקטים אנחנו מאפשרים למעיין השמחה שבתוכנו לנבוע החוצה נישאר יציבים רגועים.

"כראוי בהתמדה ולאורך זמן" יוגה סוטרה, פטנג'לי.

אימון עקבי  ולאורך זמן של תנוחת ההר, מלמד אותנו להגיע בקלות ובמהירות למקום הזה, איך לנוע בביטחון מהמקום שאני מופעלת ללא שליטה על ידי פחד וחרדה, למקום של שקט שלווה.

ברגעים בהם נדמה שהקרקע נשמטת וגלי המחשבות והפחד סוערים מסביב, פירות האימון שלנו בתנוחת ההר  הופכות ליעילות במיוחד.

נכתב בהשראת מיכל ירקוני wisdombodyoga.com