גישה דינאמית או סטטית? האופי המיוחד של תרגול יוגה עם ילדים

רפלקציה על המאמר: "הגישה הדינמית לילדים"\ גיטה איינגר  1944- 2018

מאת: מי-טל הלוי רוזנבלט, במסגרת קורס מדריכות יוגה לילדים מרץ 2024

מצאתי שאני מאוד מסכימה עם הניתוח של גיטה איינגר לגבי התאמת תרגול היוגה לילדים.

כחלק מקורס יוגה תרפיה לילדים שעשיתי, הייתי צריכה להעביר תרגול יוגה תרפיה למשך מספר מפגשים לבן ה-9 שלי, ולמרות שנראה שהוא כבר ילד בוגר יחסית, הוא מאוד התקשה להישאר בתנוחה סטטית או לבצע רצף של תנוחות סטטיות לאורך זמן, השתעמם והתחיל לצאת מהמנחים ולקרוס מטה.

רצפים דינמיים, במיוחד אלו המלווים בסיפור רקע עם המחשה ויזואלית ורעיונית, זו הדרך לליבם של ילדים. הם הופכים את התרגול למונגש ומעניין לילדים.

ההצעות שהציעה גיטה איינגר, בנוגע לרצפי תנוחות לילדים מכוונים אותי לסגנון התרגול שאני מלמדת מבוגרים והוא יוגה ויניאסה. בשיטה הזו כל התרגול נשזר ברצף דינמי של תנוחות, כמו מעיין ריקוד. אני חושבת שזו דרך נפלאה גם למבוגרים לתרגל יוגה, זה מאפשר גם למורה הרבה יצירתיות ועניין בבניית רצפי הויניאסה, עם גבולות מעקרון ה"ויניאסה קארמה" רצף נכון והגיוני של תנוחות וקבוצות תנוחות שמאפשר מעבר חלק וטבעי בין תנוחה לתנוחה, ניטרול ואיזון עמוד השדרה לדוגמא בין כפיפות לפנים, כיפופי גב ופיתולים.

כמו כן, העבודה על רצף תנוחות מקבוצה מסוימת כמו כיפוף לפנים על צד אחד של הגוף ואז מעבר לצד השני, גם מוכר לי מסגנון הויניאסה, זו דרך מאוד זורמת ודינאמית שלא נקטעת ע"י המעברים מרגל לרגל.

לדוגמא: מתחילים בימין-

Janu sirsasana---Parivritta Janu Sirsasana----Ardha Matsyendrasana

שימוש בקיר עם ילדים זו דרך בטוחה ומבוקרת לתרגל עמידות ידיים וראש, במיוחד שמדובר בקבוצה ולא בעבודה פרטנית 1:1. הקיר תומך ונותן ביטחון להתנסות בהיפוכים שהינם מנחי גוף לא יומיומיים וחוסר ההכרות עימם יוצר פחד. עם זאת, חשוב להדגיש שההישענות על קיר יכולה גם לקבע הרגלים לא נכונים בכניסה לתנוחה, למשל השענות על תנופה של הרגליים בכדי לעלות למנח במקום חיזוק שרירי ליבה, כיווץ שרירי הבטן ועלייה איטית ומבוקרת מעלה.

הכותבת גם מדגישה את חשיבות ההישארות הסטטית באסאנה. אני חושבת שליכולת להישאר בתנוחה מאתגרת יתרונות פיזיים ומנטליים רבים. מבחינה גופנית, עבודה על כוח וסיבולת שריר, בניגוד לכוח מתפרץ וסיבולת אירובית. מבחינה מנטלית, היכולת לשאת אי נוחות, חוסן והעצמה. התנסות היוצרת הבנה פילוסופית שהכל הוא בר חלוף ואם נרשה לעצמנו להישאר ברגע גם כשהוא לא נוח לנו, נלמד שאנו מסוגלים להתמודד ושבסוף גם זה יעבור.

חשיבות שילוב הנשימה בתרגול. עם מבוגרים נקפיד על נשימת אוג'איי במהלך כל התרגול עד הגעה לשוואסנה. בעבודה עם ילדים על אף שלא מלמדים יוג'איי, חשוב מאוד להפנות את תשומת הלב לנשימה, לפחות לרמה של תשומת לב לקצב הנשימה, לשאיפה ולנשיפה. הנשימה היא עוגן לרגע ההווה והיא אמצעי לוויסות רגשי, היא מסייעת גם בהחזקה של תנוחות מאתגרות. יצירת מודעות לנשימה בילדים תהווה בסיס להמשך תרגול נשימות מורכב יותר בהמשך.

לסיכום, ההתאמות שהכותבת (גיטה איינגר) הציעה חשובות ומדגישות את האופי המיוחד של תרגול יוגה עם ילדים וחלקן אף ניתנות ליישום לתרגול דינמי של מבוגרים. חלק מהעקרונות מוכרים מתרגול יוגה ויניאנסה, הסגנון אותו אני מתרגלת ואליו אני מתחברת מאוד באופן אישי. 

מי-טל הלוי רוזנבלט היא מדריכת יוגה ויניאסה, קלינאית תקשורת.

הרפלקציה שמי-טל כתבה היא חלק מחובות התלמידות בקורס מדריכות יוגה לילדים לקבלת הסמכה.